סיפור המלצה

מקרה ״מיוחד״ שהיה כך היה.

חתונות זה לא בשבילי, לפחות עד עכשיו.

לפני שבועיים אני ואישתי הלכנו לחתונה של בת הדודה שלה. מה אני אגיד לכם, חתונות זה פחות בשבילי. זה לא שמעייף לראות את כל האורחים שמכירים כבר שנים רבות וגם הנסיעה היא לא הבעיה. ברוב החתונות שאליהן אני הולך אני סובל מהמוסיקה הרועשת. אישתי שמאוד אוהבת לרקוד מסתדרת תמיד ואחרי המנה הראשית אפשר למצוא אותה ברחבה. תבינו, זה לא שאני מסוג הזה של ״הזקנים״ שלא אוהבים מוסיקה רועשת. להפך אני סאונדמן ולרוב אני פשוט סובל מאיכות ירודה של מערכת או תקליטן. למה אני מספר לכם את כל זה? החתונה האחרונה שהלכתי אליה לא הייתה אותו דבר.

אז על מה בעצם היה כל הסיפור? מתארגנים בבית ואני כהרגלי עם פרצוף לא מרוצה נכנס לאוטו ומתחיל בנסיעה. כהרגלי אני רוטן על איכות המוסיקה הצפויה בזמן שאישתי בודקת בתא הכפפות אם נשארו לי מהאטמים הצהובים האלה. בכל מקרה… הגענו. כבר מהחנייה אני לא שומע את אותם צלילים שאני רגיל לשמוע מחתונות. מנגינה נעימה ומלטפת עוטפת את אזניי ומתגברת לאיטה ככל שאנחנו מתקרבים.

בין פרדסים ואקליפטוס, גן ארועים מקסים ומיוחד.

בהגעינו לכניסה לגן האירועים מקבלות אותנו המשפחות כאשר מאחוריהן זר בלונים עצום ומיוחד. מראה מרשים כזה עדיין לא ראיתי ומה שבטוח לארוע הבא שלי אזמין סידור בלונים בעיצוב מיוחד ומותאם אישית. אחרי חיבוקים ונשיקות להורי הכלה והחתן ושילשול מעטפת הכסף לקופה בחרה אישתי לשתות משהו קל בבר. בעודי מצטרף אליה נגלה בעיניי המחזה הבא: במה עם להקה מרשימה שמנגנת מוסיקת כניסת קהל רכה ומלטפת. כינור המספר באוזניי המקשיב סיפור על תקופה של אהבה ועוד שמלווה בסולמות מקומיים.

ההתרגשות מהרגע גוברת על שנים של נסיון.

השנים הרבות על במות ומאחורי מערבלי קול ואלפי כפתורים לא הכינו אותי לחוויה המדהימה הזו. הסאונד היה מלטף ומרומם. אישתי שבדרך כלל רוקדת לצלילי מוסיקת פופ רועשת נשבתה בקסמי הלהקה והחלה רוקדת עוד בקבלת הפנים. מיותר כנראה לציין שגם אני שכמעט אינני רוקד מצאתי את עצמי מזיז את רגליי לפי הקצב. החוויה הזו של כניסה מרגשת לארוע יחד עם להקה ומוסיקה שכזו גרמה לי לאושר פנימי. זה רגע שלא אשכח בקרוב ורציתי שתהיו שותפים לחוויה. אם יש משהו מרגש באמת זו אומנות שבאה מהלב. ואולי זה אני שפשוט תמיד מתרגש בחתונות עמוק עמוק בפנים.